איך מזהים סוכר מוסף בתווית

בטבלה התזונתית, שורת הסוכרים כוללת את כל הסוכר שבמוצר, גם את הסוכר הטבעי. ביוגורט טבעי יש סוכר חלב, ובפירות מיובשים יש את הסוכר של הפרי עצמו. לכן המספר הזה לבד לא מגלה כמה סוכר הוסיפו. בשביל זה צריך לעבור לרשימת הרכיבים.

הרכיבים מופיעים לפי סדר הכמות, מהגדול לקטן. סוכר מוסף מופיע בשמות רבים: סירופ גלוקוזה, סירופ תירס, דקסטרוז, פרוקטוז, מלטוז, דבש, סילאן ומיץ פירות מרוכז. כשכמה מהם מופיעים באותה רשימה, יחד הם יכולים להצטבר לכמות גבוהה, גם אם אף אחד מהם לא נמצא בראש. ככל שהם קרובים יותר לתחילת הרשימה, כך יש במוצר יותר סוכר.

בישראל, מוצר ארוז עם כמות גבוהה של סוכרים מסומן בסמל אדום בחזית האריזה. זה סימן מהיר שכדאי לעצור ולבדוק. אבל היעדר הסמל לא אומר שאין סוכר, ומוצר שקרוב לסף יכול להכיל לא מעט סוכר ועדיין לא להיות מסומן. לכן הסמל הוא נקודת התחלה, והרשימה היא התמונה המלאה.

לפי ארגון הבריאות העולמי, כדאי שסוכר חופשי, כלומר סוכר מוסף וגם הסוכר שבמיץ ובדבש, יהיה פחות מ־10% מהקלוריות היומיות. ביום של 2,000 קלוריות זה פחות מ־50 גרם, בערך 12 כפיות. כפית סוכר שוקלת בערך 4 גרם, וזו דרך פשוטה לתרגם את המספר שבתווית למשהו מוחשי. גביע מעדן עם 16 גרם סוכר, למשל, הוא בערך 4 כפיות.