לקרוא תווית תזונתית ב־30 שניות

בתוויות בישראל מופיעים ערכים ל־100 גרם או ל־100 מ״ל, ולעיתים קרובות גם עמודה למנה. העמודה של 100 גרם היא הכלי להשוואה, כי היא אחידה בכל המוצרים. העמודה של המנה תלויה במה שהיצרן החליט שהוא מנה, וזה לא תמיד דומה למה שאוכלים בפועל.

שקית חטיף של 50 גרם יכולה להופיע בתווית כשתי מנות של 25 גרם. מי שאוכל את כל השקית צריך להכפיל את כל המספרים. גם בבקבוק שתייה של 500 מ״ל הערכים מופיעים לרוב ל־100 מ״ל, כך שאת הבקבוק כולו צריך לכפול בחמש. לכן הצעד הראשון הוא לבדוק כמה שוקלת המנה של היצרן, ולהשוות לכמות שאתם באמת אוכלים.

אחרי גודל המנה, מסתכלים על הקלוריות. משם עוברים לחלבון ולסיבים, שתורמים לשובע. בסוף בודקים שומן רווי, נתרן וסוכרים, ומשווים למוצר דומה לפי 100 גרם. כל זה לוקח פחות מחצי דקה, ואחרי כמה פעמים העין כבר יודעת לאן להסתכל.

כשמוצר ארוז נכנס לארוחה, הברקוד חוסך הקלדה. ב־Cal Friend אפשר לסרוק אותו, לבדוק שהנתונים נראים הגיוניים ולעדכן את הכמות שאכלתם. כך הרישום משקף את מה שהיה בצלחת, ולא את המנה של היצרן.